יזמות או למות

ה-Passion Project של מיה אלחלל לבבי

בגיל 30 מיה אלחלל לבבי עשתה שינוי משמעותי בחיים שלה. היא ובן זוגה דאז החליטו להיפרד ולהפריד את העסק המשותף שלהם. היא נסעה לחו"ל לתקופה וכשחזרה הרגישה שהיא יכולה להרשות לעצמה לעשות משהו מיוחד גם אם המודל העסקי שלו לא ברור – לעשות Passion Project. בדיוק באותו זמן פנה אליה פרופ' שמעון שוקן שהיה הדיקן שלה בתקופה שהייתה סטודנטית למדעי המחשב בבינתחומי. פרופ' שוקן פנה גם אל ליאת אהרונסון שהייתה ראש תוכנית זל ליזמות בבינתחומי ורן נבוק והציע לשלושתם לעשות את האירוע הראשון של TEDx בישראל. זו הייתה ההתנסות הראשונה של מיה באוצרות תוכן.

מיה הנחתה את הכנס וגילתה שזה בשבילה טעם החיים – לקחת רעיונות, לחבר אותם תחת נרטיב ולבנות סיפור שבנוי מסיפורים ורעיונות קטנים-גדולים. זו הייתה חוויה מרתקת עבורה וכך גילתה לגמרי במקרה מה היא אוהבת לעשות ורוצה לעשות – אוצרות תוכן לכנסים.

מאז TEDx מיה הביאה ארצה כנסים רבים נוספים כמו הכנס לכלכלה התנהגותית של דן אריאלי, ו-Techonomy. בנוסף, מיה לקחה חלק באוצרות התוכן והנחתה פורמטים של כנסים בינלאומיים כמו Failcon, TED MED ואחרים.

בשיחה עם מיה אלחלל לבבי, מייסדת ומנכ"לית אש מדיה, מספרת מיה את סיפור הקמת אש מדיה, על ארגון EO בו הייתה שותפה בהקמה וכיהנה כנשיאה בישראל במשך שנתיים ועל האתגרים איתם היא מתמודדת כיזמית.

איך משחק שחמט הוליד רעיון לסטארטאפ מצליח בתחום המציאות רבודה

מוטי קושניר אוהב לשחק עם הבן שלו שחמט. יום אחד, באמצע המשחק, הגיע חבר של בנו והם הלכו לשחק יחד ב-Play Station. הוא הסתכל על בנו וחברו משחקים ב-Play station ואז זה היכה בו… הוא נזכר איך בגיל 13 הוא קיבל את ה-Atari הראשון שלו. הוא וחברו שיחקו במהלך כל יום הכיפורים במשחק Space invaders. הוא חשב על זה ש-30 שנה עברו ושום דבר בעצם לא השתנה למעט הגרפיקה. עדיין אין אינטראקציה בין השחקנים – שניהם מול המסך.

מוטי ניסה למצוא דרך בה יוכל לשחק עם הבן שלו שחמט ושזה עדיין יהיה מרגש כמו במשחק Play station. הבן שלו סיפר לו על משחק השחמט שראה בסרט של הארי פוטר שבו השחקנים הם דמויות חיות. אז מוטי ניסה לחשוב איך אפשר לקחת משחקים כמו שחמט או מונופול באופן דיגיטלי ושעדיין יש אינטראקציה בין השחקנים כשהם אחד מול השני. מהר מאוד הוא הגיע למסקנה שמה שכן אפשר לעשות זה מה ש-Infinity AR  עושה היום – הקרנת הולוגרמה שהופכת להיות חלק מעולם המציאות שמסביבנו וזאת דרך משקפיים מיוחדים.

בראיון עם מוטי קושניר, מייסד ומנכ"ל Infinity AR, מספר מוטי על דרכו מעולם השיווק בקומברס ואמדוקס אל עולם היזמות, את סיפור הקמת Infinity AR, מדבר על עולם המציאות הרבודה ועוד.

כוכב הצפון של חברת קאלטורה (רון יקותיאל)

רון יקותיאל שירת בחיל האוויר כטייס מסוקים. מיד כשסיים את השירות התחיל ללמוד הנדסת חשמל ומחשבים. הלימודים שיעממו אותו אז הוא החליט לעזוב באמצע ולהקים עם דוד שלו את חברת Destinator Technologies. החברה צמחה יפה והיתה ריווחית מהר מאוד עד התפוצצות הבועה בשנת 2000. חברת האם של Destinator הייתה חברה ציבורית וכשהתפרקה גררה איתה את Destinator לפירוק.

אחרי הפירוק של Destinator, היו"ר שלה פנה אל רון כדי להקים איתו את חברת VisualGate Systems בקנדה. החברה עסקה בתחום מצלמות אבטחה על גבי תשתיות חשמל. כעבור שלוש וחצי שנים הם מכרו את החברה.

לאחר המכירה החליט רון שהפעם הוא רוצה להקים חברה שתצמח למליארד דולר. שי דוד, שהיה חבר ילדות של רון ושהקים ביחד איתו את Destinator, סיים באותו זמן את הדוקטורט שלו. מיכל צור, אותה הכיר שי בלימודיו באוניברסיטת יל, בדיוק מכרה את חברת סאיוטה שהקימה 7 שנים קודם לכן. שלושתם חברו יחד, צירפו אליהם את ערן איתם כטכנולוג ויצאו לדרך להרפתקה המשותפת.

ארבעתם בחרו אחד את השני עוד לפני שהחליטו מה הם הולכים לעשות ביחד. הם ידעו מה הם רוצים להיות לפני שהחליטו מה הם רוצים לעשות. הכיוון היה מוצר של שיתוף פעולה ופלורליזם. זה בעצם היה כוכב הצפון שבחרו שיוביל אותם במהלך הדרך. הם גם בחרו את שם החברה והלוגו הרבה לפני שבחרו ללכת לכיוון של עולם הוידאו כיוון שרצו שמה שיוביל אותם בעשיה זה המהות של החברה. לחברה הם קראו קאלטורה.

קאלטורה מספקת פתרונות לניהול, יצירה ושיתוף של וידאו. עד היום גייסה החברה השקעה של 165M$ והיא מעסיקה כ-450 עובדים. לחברה סניפים בכל העולם והיא מספקת פתרונות ל-20 מתוך ה-Fortune 100 ול-50 מתוך ה-Fortune 500.

בראיון עם רון יקותיאל, מייסד ומנכ"ל קאלטורה, מספר רון את סיפור הקמת החברה, הרכישה של Tvinci ואת השיקולים בין בניית מוצר In-house לבין רכישת חברה שכבר בנתה מוצר כזה.

מנורת הקסמים של ינקי מרגלית – הסיפור של אלאדין

ינקי מרגלית התחיל ללכת לחוגים של אריקה לנדאו בגיל 11 שם למד אלקטרוניקה. בגיל 14 הוא כבר בנה את המחשב הראשון שלו כך שכשהקים את החברה הראשונה שלו בגיל 23 היה לו כבר 10 שנות ניסיון כיזם.

בשירותו הצבאי היה שיריונר. הוא לא ממש נהנה שם. כשהשתחרר הוא לא ידע בדיוק מה הוא הולך לעשות בחיים אבל מה שכן ידע זה שיותר לא יהיה לו בוס שיגיד לו מה לעשות ומה לא. אז כצעד ראשון הוא הלך לפקיד שומה של מס הכנסה ביפו וביקש ספר חשבוניות. שם הוא גם נרשם כעוסק מורשה. זו הייתה ההכרזת עצמאות שלו.

באחת העבודות הראשונות שלו כעצמאי פנה אליו איש בשם צביקה פופובסקי שהתפרנס מכתיבת חוות דעת גרפולוגיות. צביקה ביקש מינקי שיכתוב תוכנת מחשב שתכתוב את החוות דעת במקומו. אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו ינקי החליט לנסות דרך אחרת. הוא כתב תוכנה כללית יותר שקרא לה מערכת מומחה שלומדת את מה שצביקה עושה ואח"כ עושה את זה במקומו. אחרי הגרפולוגים הגיעו גם פסיכולוגים ומומחים בתחומים אחרים שרצו להשתמש במערכת הזו. רק בדיעבד ינקי הבין שמה שבנה הייתה בעצם מערכת בינה מלאכותית.

באותו תקופה ישראל הייתה ידועה בכינוי One Diskette Country. מדינה שבה אתה משכפל דיסקט אחד ולכולם יש אותו. בעצם כולם העתיקו תוכנות. זה נורא הפריע לינקי שגונבים לו ולחברים שלו תוכנות שהם פיתחו בעמל רב ושהם לא מקבלים עליהן כסף. אז הוא החליט לפתח דבר נוסף – משהו שיגן על התוכנה מפני העתקה ושימוש לא חוקי, מערכת אבטחת מידע. בדיעבד הסתבר לינקי שהמוצר החדש שבנה יותר כלכלי מהראשון. לחברה שמכרה את המוצר החדש שבנה קרא אלאדין.

בראיון עם ינקי מרגלית, מייסד ומנכ"ל חברת אלאדין, מספר ינקי את סיפור הקמת אלאדין, המשברים שהיו בחברה ואיך הרגיש כשהחברה נרכשה במהלך של השתלטות עוינת. ינקי גם מדבר על המהפכה הטכנולוגית הבאה ועל הפעילות המאוד מיוחדת שהוא מקדם למען יזמים בכפר קאסם. ינקי מזמין את כל המאזינים לקחת חלק באירוע של קאסם-טק שיתקיים ב-20.2.2017.

הד"ר לביולוגיה שהקים חברה מצילת חיים

מיכאל מרש עלה לישראל ב-1990 מבלארוס והתחיל ללמוד תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת ת"א ולאחריו תואר שני בירושלים. את שירותו הצבאי עשה במעבדה לאפידימיולוגיה (חקר מחלות מדבקות) בתל השומר ובמקביל עשה תואר שני במנהל עסקים. כשסיים המשיך לתואר שלישי בביולוגיה במכון ויצמן .

לקראת סיום הדוקטורט שלו החליט שהוא רוצה להמשיך את הקריירה שלו בתעשיה ולא באקדמיה. אז הוא התחיל לעבוד בחברת ביוטק ושם ניהל את התחום הטכנולוגי של החברה. באותה תקופה הוא בחן את השוק ופיתח חזון לגבי הכיוון אליו הולך תחום המכשור הרפואי.

בשלב מסוים נחשף מיכאל לטיפול קליני בפרוטונים. בגלל הרקע שלו בביולוגיה הוא הכיר היטב את היתרונות שבשימוש בפרוטונים לטיפול במחלות ממאירות. הוא גם לא הבין למה משתמשים בציוד כל-כך יקר של רדיותראפיה (שימוש בקרני רנטגן) שמטפל בצורה פחות יעילה במחלות ממאירות. העניין שלו בטכנולוגיות חדשות, הרקע שלו במנהל עסקים והניסיון שלו בתחום מדעי החיים הביאו אותו להקים את P-Cure.

כשהקים את P-Cure לפני 10 שנים, צירף אליה חבר מנהלים מוכשר ומנוסה בתחום שיעמוד מאחורי החברה. הראשון היה פרופ' זליג טוכנר שמנהל את היחידה לטיפול בפרוטונים באוניברסיטת פנסילבניה. השני היה רפי פפר שהיה מנהל רדיותראפיה בתל השומר באותו זמן וכיום יו"ר מערך אונקולוגי באסותא. השלישי היה פרופ' גידי רחבי שהיה המרצה שלו בקורסים שעשה בלימודיו האקדמים. עם הצוות שהקים פנה מיכאל לחממת טרגטק שם פגש את מנהל החממה, עזריאל קדים. משם הם התחילו לרוץ…

בראיון עם מיכאל מרש, מייסד ומנכ"ל חברת P-Cure, מספר מיכאל את סיפור הקמת החברה, על המשבר שחוו בדרך, על השותפות האסטרטגית עם חברת פיליפס ועל המחשבות שאולי היה אפשר לעשות דברים אחרת.

איך תשוקה לצילום יצרה הזדמנויות עסקיות (רועי גליץ)

רועי גליץ קנה את המצלמה הראשונה שלו מהמשכורת הראשונה שקיבל בתור קצין בחיל מודיעין בצבא קבע. באותו זמן התשוקה לצילום החלה לבעור בו והוא החל לחקור את הנושא לעומק ובאופן עצמאי באינטרנט. עם הזמן החל גם לכתוב מאמרים בתחום כי הרגיש שהוא רוצה לתרום חזרה לקהילת הצלמים כפי שהיא תרמה לו. ב-2003 הקים את אתר הצילומים הראשון שלו.

רועי התחיל לעבוד בחנות צילום וצילם צילום מסחרי ופורטרטים. כעבור זמן מה הגיע המשבר שבו גילה כי איבד את התשוקה לצילום. הוא חשב שאפשר לעשות כסף מכל דבר -אז למה להרוס את האהבה והתשוקה שלו לצילום בשביל כסף? כשצילם את מה שלא אהב הרגיש כמו במקצוע העתיק בעולם… אז הוא החליט לפרוש מהתחום ולעבור לעולם הפיננסי בתור יועץ ביטוח פנסיוני.

במשך שנה היה רועי קם בחמש בבוקר לצלם בהסוואה בע"ח, אח"כ מגיע למשרד, נפגש עם לקוחות ובין פגישה לפגישה עורך את התמונות שצילם ומפרסם אותם. כשהתחיל להרצות על צילום בפני צלמים מתחילים הבין שהתחום הזה בארץ מאוד בעייתי. גם במקום בו לימד צילום וגם בבתי ספר אחרים לצילום הוא גילה שמלמדים צילום בצורה יחסית משעממת. הוא רוצה ללמד צילום באופן שהוא למד אותו – מתוך תשוקה, בכיף, בדרך חוויתית. אז הוא הקים בית-ספר לצילום משלו – גליץ בית-ספר לצילום.

קצב הצמיחה של בית הספר היה גדול. מ-50 תלמידים בשנה הראשונה ל-300 תלמידים בשנה השניה, ל-800 תלמידים בשנה השלישית ול-1,500 תלמידים בשנה הרביעית. תוך שנתיים הפך לבית ספר לצילום הכי גדול בארץ וכבר בשנה השלישית הגיע למעל 50% נתח שוק. כיום לומדים בבית הספר כ-2,500 תלמידים בשנה.

ב-2010 הקים רועי את חברת המסעות לצלמים "פוטו טבע". את הטיול הראשון הוא הוציא ללפלנד והיו בו 32 אנשים. כיום יוצאים כ-45 קבוצות בשנה עם כ-1,000 אנשים. בנוסף, רועי שותף במיזם בתחום הצילום בשם GearEye שגייס לאחרונה בקיקסטארטר 580K$. רועי גם מארגן את כנס הצילום השנתי הגדול ביותר בארץ.

בראיון מספר רועי גליץ על הדרך אותה עשה בהקמת המיזמים שלו בתחום הצילום, על התובנות שלמד בדרך, ועל המיזם הנוכחי עליו הוא עובד.

איך בונים חד-קרן – הסיפור של Conduit (רונן שילה)

רונן שילה סיים תיכון בלי בגרות. כשסיים את שירותו הצבאי הוא עשה טיול בארה"ב וקנה מחשבון עם צעדי תכנות מדגם TI55. הוא התלהב מהרעיון שהוא יכול לתכנת. חבר טוב שראה אותו מתעסק בזה המליץ לו ללכת ללמוד מדעי המחשב. בהתחלה זה נשמע לרונן רעיון הזוי אבל אחרי תקופה קצרה התחיל ללמוד מדעי המחשב בטכניון.

בשנות השלושים לחייו עבד רונן בחברה בשם אפליקום. לחברה היה מנכ"ל משותף בשם שלמה אלפסי (ז"ל). יום אחד גירה שלמה את הדימיון של רונן ואמר לו: "רונן, יש אינטרנט, קורים דברים… צריך לעשות משהו !!!" רונן הסתכל על דפדפן המוזאיק שהיה באותה תקופה  ואמר לעצמו "יכול להיות נורא נחמד שבתוך הדפדפן תרוץ אפליקציה". הרעיון הזה הוליד את החברה הראשונה של רונן, חברה בשם Double Agent. בחברה שרונן הקים היה בחור צעיר בן 25 בשם דרור ארז. יום אחד, לפני שרונן יצא לארוחת צהרים, הוא סיפר לדרור על אלמנט חשוב במוצר החברה שמאוד קשה ליישום. כשרונן חזר מארוחת הצהריים דרור הראה לו את האלמנט החסר עובד במוצר. מאז רונן ודרור שותפים ב-4 חברות נוספות שהקימו ביחד.

באחת השיחות של רונן עם דרור, רונן אמר לו שיכול להיות נורא נחמד אם הם יאפשרו לכל בעל אתר להפיץ סרגל כלים. דרור, שנוהג לקטול רעיונות במקום, התלהב מהרעיון של רונן והוסיף שאפשר יהיה גם להגדיר את הסרגל כלים דרך השרת. וכך, עוד לפני שהיה בעולם המונח SaaS (Software as a Service), הציעו רונן ודרור את המוצר שלהם במודל הזה. באותו זמן הם קראו לזה פלטפורמה. הם יצרו סביבה שבה כל בעל אתר יכול להיכנס אליה, לעבוד על ציור של סרגל כלים, להוסיף לוגו, להוסיף כפתורים ולהפיץ את זה. לחברה קראו Conduit.

בראיון עם רונן שילה, מייסד ומנכ"ל Conduit, מספר רונן את סיפור הקמת החברה, על הדרך שעברה שהביא אותה לשווי של מליארד וחצי דולר, על פיצול החברה והיציאה לדרך חדשה כחברת Como.

סוכנות שיווק למובייל שלוקחת אחריות על ההצלחה או הכישלון של האפליקציה שלכם

גלעד בכר השתחרר משירותו הצבאי כמ"פ בבה"ד 1 ב-2008. מיד אח"כ הצטרף לחברת YES כאיש מכירות ואחרי 9 חודשים הצטרף למחלקת השיווק של החברה כדי להקים שם את תחום הרשתות החברתיות. במקביל הוא התחיל ללמוד לתואר באוניברסיטה הפתוחה והיה עם ממוצע של מצטיין דיקן אבל עד היום לא השלים את התואר כי לא ראה בכך טעם. זה לא מנע מאוניברסיטת ת"א להזמין אותו להנחות קורס שיווק ברשתות חברתיות.

מאז עבודתו ב-YES הספיק גלעד לעבוד בתחום השיווק באינטרנט בקבוצת פישמן. לאחר מכן היה שותף ברשת אפליקציות שבה היה צריך למקסם הכנסות משטחי פרסום. משם עבר להיות סמנכ"ל שיווק ברשת בחברה שרוכשת מדיה. אפילו שימש כסמנכ"ל שיווק בחברת סטארטאפ. הוא ראה את שוק השיווק והפרסום באינטרנט מכל זוויות אפשרית. ואז הרגיש שהגיע הזמן להקים משהו משלו. אז הוא הקים ביחד עם חברו ליאור אלדן סוכנות שיווק למובייל בשם Moburst.

אחת החברות שייעצו לה הייתה חברה בשם Vodio. בתקופה מאוד קצרה גלעד וליאור הצליחו להגדיל פי 5.5 את כמות ההורדות האורגניות של Vodio. היזמים של Vodio חזרו למשקיע שלהם בניו-יורק, ליאור פרוסור מ-Elevator fund, וסיפרו לו שהאבלואציה שלהם הוכפלה ושהגיעו לכמעט מליון הורדות. המשקיע שלהם הופתע מאוד מההישג שלהם בזמן כ"כ קצר ושאל אותם איך הגיעו לזה. הם סיפרו לו על Moburst. כשליאור פרוסור הגיע לארץ הוא פגש את גלעד וליאור אלדן. ליאור פרוסור שאל אותם כמה כסף הם צריכים השקעה. הם אמרו לו שהם לא צריכים השקעה כי הם חברה כבר ריווחית עם סך הכל 6 אנשים. ליאור פרוסור הסביר להם את פוטנציאל השוק שיש בארה"ב ל-Moburst ואת העזרה שהוא יכול לתת להם בזה. אז הם לקחו את ההשקעה מליאור פרוסור, בנו תוכנית עסקית להקמת סניף בארה"ב ויצאו לדרך ביחד.

כיום ל-Moburst יש 6 סניפים בעולם וכ-100 עובדים. ב-2015 היו לחברה הכנסות של 8.3M$ וב-2016 הייתה קפיצה נוספת משמעותית בהכנסות.

בשיחה עם גלעד בכר, מייסד ומנכ"ל חברת Moburst, מספר גלעד על המודל העסקי של החברה, על אסטרטגיית ההתרחבות והצמיחה, לאן הולך עולם שוק התוכן ברשת ועוד.

איך שיחת מטוס הובילה לאקזיט ב-100 מליון דולר (אלון ז'ירמונסקי)

אלון ז'ירמונסקי סומן בגיל 18 ע"י יחידה 8200 ששלחה אותו ללימודים אקדמאים. תוך כדי הלימודים הוא עבר הכשרה צבאית ובסיומם הגיע ליחידה. אלון מעיד שחלק גדול ממי שהוא, לפחות ברמה המקצועית, קשור ליחידה בה שירת. "בגיל מאוד צעיר אתה מקבל אחריות גדולה מאוד על חיי אנשים, תקציבים גדולים ובעיקר בעיות מורכבות שאתה צריך לפתור".

מיד כשהשתחרר מהשירות הצבאי הוא הקים ביחד עם מפקדו מהצבא, קובי סמבורסקי, את חברת iWeb Technologies. הם הקימו את החברה מאפס בלי שום ניסיון קודם. שלוש שנים בלבד לאחר מכן נמכרה החברה לתאגיד אינטרנטי גדול ביפן.

בשנת 2007, כשחברת אמזון התחילה לספק שרותי ענן, אלון צפה שהולכת להגיע מהפכה הרבה יותר גדולה ממהפכת האינטרנט שהיתה בשנת 2000. מה שעשו בשנת 2000 עם תקציבים של מליונים ועשרות אנשים היום ניתן לעשות עם לפטופ ובנאדם אחד. והרבה יותר מהר והרבה יותר טוב, וזאת באמצעות כל הטכנולוגיות החדשות של מחשוב ענן, קוד פתוח וכדו'. בשנת 2010 אלון התחיל לחשוב על הדבר הבא. הוא חשב על רעיונות שונים שמהם פיתח בעצמו מוצרים. ואז הגיע הרעיון שניצח – Blaze Meter.

Blaze Meter הוקמה ב-2011 ומאז הושקעו בחברה כ-10.5M$. כיום לחברה יש 300,000 משתמשים ו-3,000 לקוחות. 100% מהם הגיעו דרך חיפוש בגוגל. בספטמבר 2016 נרכשה החברה ע"י CA בסכום המוערך ב-100M$.

בראיון עם אלון ז'ירמונסקי, מייסד ומנכ"ל Blaze Meter, מספר אלון על החיים עם המשפחה בפאלו אלטו שבקליפורניה, על הדרך שעבר עד למכירת Blaze Meter ועל היום שאחרי.

מיזם סידרתי למשקיע באחת מהקרנות המצליחות בעולם

קובי סמבורסקי עסק בטכנולוגיה בתור ילד בכתה ג' בחוג לנוער שוחר מדע עוד כשהיו כרטיסים מנוקבים. בבר מצווה שלו הוא קיבל מהוריו במתנה את המחשב הראשון שלו סינקלר ZX81 וכך נכנס לעולם התכנות. אחרי התיכון הוא החליט ללמוד מדעי המחשב בטכניון במסלול של עתודה ומשם התגלגל ליחידה 8200.

היום ברור לכולם שהפיתוח ב-8200 הוא פיתוח תוכנה אבל בתקופה שקובי הגיע לשם המקום היה מנוהל ע"י אנשי חומרה. הוא היה אחד ממנהלי התוכנה הראשונים שם. זו הייתה התקופה המרתקת ביותר בחייו. בדיעבד קובי מודה שהשירות ביחידה היה בסיס מאוד טוב למה שהיה אח"כ כיוון שזה מאוד דומה לסביבה של סטארטאפים.

אחרי 6 שנים בשירות הצבאי עבד קובי כמנהל פיתוח עסקי בחברת InfoGear כשנה וחצי ומיד אח"כ הקים את iWeb Technologies שנמכרה אחרי 3 שנים לקונסורציום יפני. אחרי שהחברה נמכרה אז היפנים הציעו לו לעבור ליפן. הוא סירב בנימוס ותכנן כבר את ההרפתקה הבאה. באותה תקופה, אחרי התפוצצות בועת האינטרנט, היה דיי קשה לגייס השקעות למיזמים אינטרנטים. אז הוא וחבר שלו הקימו חברת ייעוץ שהתפתחה לחברה שנימכרה בלי לגייס שום השקעה.

כשרצה להקים את למדא עם אבי ברדה הם ניסו למכור את המוצר לפני שבנו אותו. הם הרגישו דיי בטוחים במהלך כי ידעו בדיוק איך הוא אמור להיות. החברה צמחה מהר עד שנמכרה ל-NICE.

ב-2010 קובי מכר את למדה וחשב מה לעשות הלאה. הוא פתח את מחברת הרעיונות שהייתה במגירה ולא מצא שום דבר מעניין שיוציא אותו להרפתקה חדשה וארוכה. ואז הוא שם לב לבעיה שהיה צריך לפתור אותה. הבעיה הייתה שבשוק ההשקעות לא היה מודל השקעות שעובד כמו שצריך גם למשקיעים וגם ליזמים כך ששני הצדדים מרוצים. אז הוא וחברו אריק קליינשטיין, שהיה איתו ב-8200 ובלימודי המנהל עסקים, החליטו לבנות מודל מאוד שונה ומיוחד משאר הקרנות שהיו באותו זמן בשוק. וכך הקימו את גלילות קפיטל.

בקרן הראשונה שגייסו היו סה"כ 8 חברות בשלב הסיד. למרות שקשה לייצר הצלחה אחת מתוך 8 – עד היום הקרן מכרה 4 חברות מתוך 8 ברווחים מאוד יפים, ו-4 החברות האחרות מצליחות גם הן, מוכרות ב-7-8 ספרות. נתון פנומנלי של 100% הצלחה. עד היום גייסה גלילות קפיטל 125M$. בתחילת נובמבר 2016 נבחרה גלילות קפיטל לבין הקרנות המצליחות בעולם בשנים 2010-2013 ע"י חברת המחקר פרקין.

בראיון עם קובי סמבורסקי, יזם סדרתי ומייסד-שותף בקרן גלילות קפיטל, מספר קובי על הדרך שעבר בתור יזם ועל התובנות שלמד. קובי גם מספר על המודל המיוחד של הקרן שהביאה אותם להצלחה יוצאת דופן כזו ועל המערכת היחסים עם היזמים המושקעים ע"י הקרן.